הפטור מהיטל השבחה על ממ"דים הוא גורף

מאת: עו"ד משה נעים | תאריך פרסום : 03/10/2018

הוועדה המקומית פתח תקווה טענה כי במקור הפטור נועד לעודד בעלי דירות לבנות מרחבים מוגנים ומאחר שכיום בנייתם היא חובה – אין סיבה להעניקו. אלא שנקבע כי הפרשנות היצירתית הזו לא מסתדרת עם החוק.

בית המשפט לעניינים מנהליים בלוד דחה לאחרונה את עמדת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה שלפיה אין להעניק פטור מהיטל השבחה על בניית ממד"ים בבניין חדש. השופט צבי דותן קבע כי החוק בנושא מפורש ואי אפשר להוסיף לו סייגים שאין בו: בניית ממ"דים – ולא משנה באיזה סוג של בניין – מזכה בפטור.

המחלוקת הגיעה לפתחו של בית המשפט לאחר שרוכשי דירות במתחם בפתח תקווה זכו לפטור מהיטל השבחה עבור בניית הממד"ים בבניין החדש שבונה היזמית. הפטור ניתן להם בהתאם להוראה בחוק התכנון והבנייה הקובעת כי בניית מרחב מוגן בדירה (עד גודל מסוים) לא תחויב בתשלום היטל השבחה.

בערעור שהגישה הוועדה המקומית על החלטת ועדת הערר לאשר את הפטור לרוכשים היא טענה כי יש לפרש את הוראת החוק ככזו שחלה רק על בניית ממד"ים בדירות ישנות שנבנו לפני 1992 – כלומר, לפני שהחוק (תקנות ההתגוננות) חייב בניית מרחבים מוגנים.

ההיגיון שעמד מאחורי הפרשנות החדשה שהציעה הוועדה הוא שתכלית הפטור הייתה לעודד בניית ממ"דים בדירות ישנות ואילו כיום החוק ממילא מחייב בניית ממ"ד בדירות חדשות, כך שאין הצדקה להעניק ליזמים ולרוכשי דירות את ההטבה הזו – שפוגעת בקופה הציבורית.

הוועדה ציינה כי את החוק יש לפרש בהתאם לתכליתו וזו מחייבת לצמצם את מתן הפטור רק למי שמבקש לבנות ממ"ד בדירה ישנה. מנגד טענו היזמית ובעלי הדירות (המשיבים) כי החוק אינו מבחין בין ממד"ים בדירות חדשות לבין ממ"דים בדירות ישנות. החוק קובע שכל בנייה של ממ"ד מזכה בפטור מהיטל השבחה – ואם למחוקק הייתה כוונה אחרת, הרי שהוא היה מנסח את ההוראה הרלוונטית בצורה שונה.

השופט דותן הסכים עם עמדת המשיבים. "פשט המלים 'בניית מרחב מוגן', הוא: בניית מרחב מוגן, כלומר כל בנייה של ממ"ד, ללא הבחנה – שאין לה כל אחיזה בלשון החוק – בין ממ"ד קיים, ישן, לבין ממ"ד בבית הנבנה כיום. אין כל אפשרות, גם לא קלושה ביותר, לקרוא לתוך המלים: "בניית מרחב מוגן", כאילו נאמר בהן: 'בניית מרחב מוגן שנבנה כתוספת לדירה קיימת, שנבנתה לפני תקנות ההתגוננות 1992". השופט הבהיר כי אילו המחוקק התכוון להפריד בין דירות ישנות לבין דירות חדשות – הוא היה מנסח את החוק בהתאם. העובדה שאין הפרדה מעידה על כוונה ברורה שלא לערוך אותה. בתוך כך השופט ציין כי גם פרשנות של תכלית החוק לא מובילה למסקנות מרחיקות הלכת של הוועדה המקומית, שכן מטרת הפטור לא הייתה רק עידוד בניית ממד"ים גם כשבעלי הדירות לא חייבים אלא להקל על מי שמחויב לבנות אותם לנוכח העובדה שבנייה כזו כרוכה בעלויות לא מבוטלות.

מכל מקום, השופט ציין כי אם הוועדה המקומית מעוניינת בשינוי נוסח החוק הכתובת הנכונה היא המחוקק ולא בית המשפט. לפיכך ערעור הוועדה נדחה והיא חויבה לשלם ליזמית ולבעלי הדירות הוצאות משפט של 30,000 שקל.

ב"כ המערערת: עו"ד יעקב ברכה

ב"כ המשיבים: עו"ד אירית יומטוב

* עו"ד משה נעים עוסק בתחום המקרקעין כולל מיסוי נדל"ן

** הכותב לא ייצג בתיק

לפסק הדין לחצו כאן

לאתר המשפט הישראלי פסקדין המציע הרשמה חינם לחברי ההתאחדות לחצו כאן

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות