/
פסקדין: עירייה הפעילה חניון בשטח פרטי – ותשלם יותר מ-1.5 מיליון שקלים

מאת: עו"ד יובל דמול | תאריך פרסום : 11/03/2018 =

העירייה והוועדה המקומית לתכנון ולבניה חויבו לפצות שתי חברות נדל״ן על כך שבמשך שנים לא ניתן להן היתר בניה להקים מרכז מסחרי בשטח שבבעלותן בשל מצוקת החניה באזור.

במשך למעלה מ-10 שנים הפעילה עירייה במרכז הארץ מגרש חניה ״זמני״ בשטח ששייך לשתי קבלניות. בית המשפט המחוזי קיבל לאחרונה תביעת פיצויים שהגישו השתיים נגד העירייה והוועדה המקומית. השופט אורן שוורץ פסק שהנתבעות התרשלו כלפי התובעות בכך שלא נקטו בפתרון סביר ומידתי יותר לבעיה שנוצרה בשטח.

את התביעה הגישו חברות שבבעלותן היה שטח בעיר (השטח נמכר מאז לחברה אחרת תמורת 17 מיליון שקל). הן טענו כי בקשותיהן השונות לקבל היתר לבניית מרכז מסחרי בקרקע נדחו בתואנות שונות במשך כ-15 שנים ללא הצדקה.

בין התובעות לבין הנתבעות התנהלו הליכים משפטיים רבים שסופם בפסק דין של בית המשפט העליון מלפני כ-4 שנים בו אושרה החלטת ועדת הערר שלא לתת לתובעות היתר בניה. עם זאת, בפסק הדין נקבע כי ״כדי לאזן בין האינטרס הציבורי הקיים שמנע את מתן ההיתר לבין האינטרס הקנייני של הפרט במימוש רכושו, פתוחה בפניו הדרך לתבוע פיצוי מהרשות הרלבנטית״.

התובעות עתרו לפיצוי של 30 מיליון שקל בגין הנזקים שנגרמו להן עקב אי מתן היתר הבניה ובכלל זה אבדן הכנסה, עלויות מימון והוצאות משפטיות. לטענתן, הנתבעות בחרו ״להתעמר״ בהן ולפגוע בזכותן לעשות שימוש בשטח תוך הקצאתו לחניון לשימוש הציבור.

הנתבעות טענו מנגד כי הוועדה המקומית אישרה לאורך השנים את בקשת התובעות לקבלת היתר בניה אך הן לא פעלו להוצאתו, ככל הנראה בשל סכסוכים פנימיים. לדבריהן, מאחר שהשטח עמד ריק שנים ארוכות פעלה העירייה במסגרת סמכותה להפוך אותו לחניון זמני לתושבים. במקביל, הנתבעות שלחו הודעת צד שלישי לחברת הביטוח המבטחת את העירייה.

פתרון זול

השופט אורן שוורץ מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל את התביעה חלקית. הוא קבע שב-2005 העירייה קיבלה החלטה להוציא צו חניה זמני לשטח עקב מצוקת החניה בשכונה מבלי לערוך לתובעות שימוע. בנוסף, העירייה התעלמה מפניותיה של אחת החברות שביקשה לעשות שימוש בשטח כמגרש חניה פרטי. ״בהתנהלותה הפרה העירייה סטנדרט ראוי של התנהלות רשות שלטונית ורשות מקומית סבירה״, כתב השופט.

השופט הוסיף שלא ברור מדוע לאורך השנים העירייה לא יזמה תכנית שתשנה את ייעוד השטח או לא הפקיעה אותו תוך מתן פיצוי הולם לתובעות. לדבריו, היא גם יכלה לבנות מגרש חניה תת קרקעי שמעליו יוקם המרכז המסחרי אך היא לא עשתה כן, על אף שהתובעות נתנו הסכמתן לכך. ״במקום פתרונות אלה בחרה העירייה בפתרון נוח, זמין וזול עבורה…שאינו מתחשב בזכות הקניין של התובעות״, כתב.

באשר לוועדה המקומית קבע השופט שב-2010 הגישה אחת החברות בקשה להיתר בניה שתאמה את הדרישות התכנוניות ולא הייתה מניעה לאשר אותה. בהקשר זה קבע השופט שמאחר שכבר ב-2003 הוועדה המקומית הייתה ערה לבעיית החניה בשכונה, היה עליה לנקוט בפעולה תכנונית אפקטיבית למציאת פתרון יציב וקבוע.

בסיכומו של דבר חייב השופט את העירייה לפצות את התובעות ב-553,320 שקל ואת שתי הנתבעות לפצות אותן ב-1,024,929 שקל נוספים. כמו כן, הנתבעות חויבו בהוצאות של 120,000 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 200,000 שקל.

חברת הביטוח חויבה לשפות את הנתבעות בסכום זה, בניכוי ההשתתפות העצמית.

ב״כ התובעות: אדם מזרחי ועו"ד יוסף עזרא

ב״כ הנתבעות: עו"ד יחזקאל ריינהרץ ועו"ד איילת צור

* עו"ד יובל דמול עוסק בדיני מקרקעין ותכנון ובנייה

 

** הכותב לא ייצג בתיק

 

לפסק הדין לחצו כאן והערעור כאן 

לאתר המשפט הישראלי פסקדין המציע הרשמה חינם לחברי ההתאחדות לחצו כאן

 

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות